האם מזמין עבודה אחראי למפגע סביבתי שיצר הקבלן?

מאמר דעה מאת ד"ר רות דגן, מנהלת מחלקות איכות הסביבה וייצור תעשייתי במשרד הרצוג פוקס נאמן, ואייל שאלתיאלי, עו"ד במחלקות אלה.

המאמר התפרסם ביום 30.10.2015 באתר האינטרנט של העיתון "כלכליסט". לקריאת המאמר באתר האינטרנט של העיתון – לחצו כאן.

בשנה האחרונה הוגשו על ידי המשרד להגנת הסביבה ורשויות אחרות מספר לא מבוטל של כתבי אישום כנגד חברות ומנהליהן בשל מפגעים סביבתיים שגרמו קבלני ביצוע. אחד מכתבי האישום הוגש כנגד בתי הזיקוק בחיפה בגין זיהום נחל הקישון. בכתב האישום נטען, כי במהלך עבודות חפירה שבוצעו על ידי קבלן של בית הזיקוק, פגע הקבלן בקו ביוב ועקב כך זרם ביוב לנחל ולים. במקרה נוסף הוגש כתב אישום על ידי רשות הטבע והגנים כנגד חברת קצא"א ומנהל בה, בגין נזק לשונית האלמוגים באילת, שנגרם כך נטען, על ידי קבלן עבודות של החברה שפעל ללא היתר.

מקרים אלה מאירים את אחת הסוגיות המורכבות והמאתגרות בפעילות חברות תעשייה ותשתיות בישראל כיום. מדובר בעקרון לפיו מזמין עבודה חב למעשה באופן אוטומטי באחריות פלילית למפגעים סביבתיים שנגרמו על ידי קבלני הביצוע מטעמו.

ברמה העקרונית, מטרת הכלל המשפטי ברורה: לתמרץ כל גורם שביכולתו למנוע את התממשות הסיכון הסביבתי לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים. אולם למרות הרציונל, יש בעקרון זה גם כדי לקומם. אחריות פלילית של חברות ומנהלים בגין עבירות סביבתיות רחבה מאד מלכתחילה ונוצרת גם במקרים בהם לא הייתה כל כוונה מצד הנאשמים לעבור עבירה. לכן, מנגנון של אחריות אוטומטית גם למעשי גורם אחר, האמור להיות עצמאי ואחראי למעשיו, עושה רושם כמרחיק לכת.

עיקרון האחריות של מזמין למפגעים סביבתיים שגרם הקבלן, מקבל ביטוי מובהק ועקבי בפסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות: בעניין נמלי ישראל נדון נזק סביבתי שנגרם באזור נמל חיפה עקב עבודות שבוצעו על ידי קבלן שנשכר על ידי חברת הנמלים. במקרה המדובר מצא בית המשפט את החברה בעלת אחריות לנזק עקב היותה בעלת ההיתר שמכוחו בוצעו העבודות.

דוגמא נוספת היא עניין מתקן ההתפלה שורק. שם טענה המדינה כי נעברו עבירות סביבתיות בזמן ההקמה של המתקן. הנאשמים – הזכיינית ומנהלת הפרויקט וכן נושאי משרה בחברות אלו – טענו כי האחריות לעבירות מוטלת על קבלן ההקמה. בית המשפט דחה טענה זו וקבע שהעבודות היו יוזמה, תכנון והנחייה של הנאשמים, כך שהקבלן המבצע שימש כידם הארוכה ולכן אחריותו לא רלוונטית ואינה פוטרת את הנאשמים מאחריותם.

כפי שניתן לראות, האחריות הפלילית בנסיבות אלה מוטלת לא רק על החברה היוזמת ששכרה את הקבלן, אלא מתגלגלת במרבית המקרים גם לפתחם של מנהלים בחברה המזמינה. זאת משום שלפי מרבית הדינים הסביבתיים, עצם ביצוע העבירה על ידי התאגיד מקים אוטומטית אחריות אישית של מנהליו, באופן שעליהם להתגונן ולהוכיח שעשו את שניתן כדי למנוע אותה.

מה אם כן יכולים מזמיני העבודה ונושאי משרה לעשות בכדי להקטין את הסיכון לאחריות סביבתית כתוצאה מפעולותיו של קבלן?

הפתרון לכאורה פשוט: על מזמין העבודה להראות שנקט באמצעים כדי לפקח על הקבלן שנשכר על ידו על מנת למנוע את הנזק שנגרם. אולם במציאות, כל מנהל בתחומי התעשייה והיזמות יודע כי גם אם עקרון הפיקוח הוא חשוב והגיוני, יישומו בפועל אינו פשוט כלל. זאת בין היתר משום שקשה לקבוע היכן עובר הגבול בין פעולות פיקוח כלליות וסטנדרטיות על קבלן ביצוע, לבין מעורבות מופרזת של המזמין בפעילות הקבלן, באופן שחושף אותו לאחריות ישירה לפרויקט.

מבחינה מעשית, יישום אמצעי בקרה על תהליך ביצוע העבודות, להבדיל ממתן הוראות עבודה אופרטיביות לגופו של הפרויקט, עשוי להקטין את פוטנציאל החשיפה של מזמין העבודה לאחריות פלילית כתוצאה ממעשיו או מחדליו הסביבתיים של הקבלן. כך, יכול מזמין העבודה שלא להסתפק בהתחייבות חוזית כללית של הקבלן המבצע לעמוד בכל דרישות החוק בביצוע העבודות, אלא ליצור מערך פיקוח מסודר על ההיבטים הסביבתיים של פעילות הקבלן.

הגדרה של נהלי עבודה וכללי דיווח ברורים לעבודה השוטפת ובעת אירועים חריגים, וכן תיעוד בכתב (ואף באמצעים ויזואליים) של הפעולות והאמצעים שננקטו, כמו גם הפעלת שיקול דעת עצמאי מתי נדרשת התערבותו הישירה של מזמין העבודה, יסייעו לצמצם את חשיפת מזמין העבודה לאחריות סביבתית שהיא תוצר ישיר של פעילות הקבלן המבצע בשטח.

פעילותם של קבלנים וקבלני משנה במסגרת פרויקטי ייזום ותשתיות ובשטחם של מפעלים היא עניין יומיומי. למרות זאת, הם אינם נתפסים במקרים רבים כחלק אינטגראלי של הפרויקט או האתר התפעולי ולכן במקרים רבים פוסחים מנהלים על יצירת נהלי עבודה ייעודיים עבורם. זאת למרות שבפועל קבלנים אלה חושפים את החברה ומנהליה לאחריות סביבתית פלילית ניכרת. יצירתו של מערך נהלים סדור לעבודה עם קבלנים בהקשר הסביבתי תסייע למניעת אירועי נזק סביבתי ותצמצם את החשיפה הפלילית מאירועים כאלה.

תוכן מאמר זה הינו בבחינת מידע כללי ואיננו מיועד להוות חוות דעת או יעוץ משפטי.