בית המשפט מחמיר את החבות המוטלת על מזמין עבודה בגין מפגע סביבתי שגורם קבלן מטעמו

מאמר מאת עו"ד נועה מלצר ממשרד הרצוג פוקס נאמן.

לאחרונה התפרסם פסק דין המשקף את מגמת הרחבת האחריות הפלילית של תאגיד בגין מפגעים סביבתיים שנגרמו מעבודות קבלן מטעמו (למאמר הקודם שלנו בעניין לחצו כאן; לפרסום על הרשעת חברה ומנהליה בעקבות פעולות קבלן שגרמו לזיהום מקורות מים לחצו כאן).

בפרשה הנוכחית, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את ערעור חברת קו צינור אילת אשקלון ומנהלה על הרשעתם בגין פגיעה בערך טבע מוגן שנגרמה בשל עבודות שביצע קבלן מטעם קצא"א.

באותו מקרה, התקשרה קצא"א עם קבלן לביצוע עבודות תת ימיות בנמל הנפט המופעל על ידה באילת. במהלך העבודות נפלו לקרקעית הים חיתוכי כלונסאות אשר הסבו נזק לשונית אלמוגים בנמל. בגין פגיעה זו ובגין העובדה שלא התבקש (וממילא לא ניתן) היתר לעבודה על ידי רשות הטבע והגנים, כנדרש על פי דין, הורשעו קצא"א ומנהל מטעמה בבית משפט השלום בעבירות של פגיעה בערך מוגן, יחד עם הקבלן ומנהלו.

בערעור לבית המשפט המחוזי טענה קצא"א, בין היתר, כי לא נדרשה לוודא שלעבודות ניתן היתר, שכן חובה זו גולגלה לקבלן בהסכם הזמנת העבודה ביניהם, כי קצא"א לא היתה מודעת לכך שהקבלן לא עמד בחובותיו לפי החוזה וכי אין מקור משפטי להשית עליה חובת פיקוח על הקבלן בקשר עם ביצוע העבודות על ידו. כן נטען, כי הקבלן התרשל בביצוע עבודתו; כי קצא"א מסרה לעובדי הקבלן תדריכים בנושאי בטיחות כללית בהתנהלות במתחם שביבשה, בעוד הקבלן, מתוקף מומחיותו הבלעדית בתחום, היה צריך להידרש לכללי בטיחות בביצוע עבודות תת ימיות; כי קצא"א לא ידעה על קיומם של אלמוגים באתר וכי ממילא, לנוכח העמימות בנוגע למדיניות ההיתרים לפגיעה באלמוגים, הם סברו כי היתר כאמור כלל אינו נדרש.

בית המשפט דחה את טענותיה של קצא"א והבהיר שאין בעובדה שההסכם קבע כי הקבלן אחראי להשגת ההיתר בכדי לגרוע מחובתה של קצא"א לוודא בעצמה שהוצא היתר כנדרש, או בכדי לגרוע מאחריותה הפלילית. בית המשפט הדגיש כי "מזמין העבודה הוא בבחינת מבצעה, ואחריותו אינה פחותה במאומה מקבלן ששכר לצורך ביצועה". לכן, לקביעתו, יש לראות למעשה את קצא"א כמבצעת העבודות באמצעות הקבלן, נוכח העובדה שהעבודות בוצעו לבקשתה ועבורה. כן דחה בית המשפט את הטענה של קצא"א כי מדובר לכאורה בהמצאת חובת פיקוח על הקבלן יש מאין, אלא הדגיש כי יש לראות את קצא"א והקבלן כמבצעים יחד את העבירה.

לצד האמור בית המשפט קבע כי די בכך שהתקיימה פגיעה ללא היתר, אשר החברה היתה מודעת לאפשרות התרחשותה כפועל יוצא מהעבודות, בכדי להשית עליה אחריות פלילית. בהקשר זה בית המשפט הסתמך, בין היתר, על כך שעבודות דומות הוזמנו על ידי קצא"א מספר שנים לפני כן ונערכו במסגרת היתר – עובדה שמשתיקה לדעת בית המשפט את קצא"א מלטעון כי לא ידעה שנדרש היתר לעבודות מסוג זה.

בית המשפט קבע שאחריות זו של קצא"א חלה גם על המנהל מתוקף מעורבותו כיוזם ההתקשרות וכבעל הסמכות להחליט על ביצוע העבודות, בעודו מודע לאפשרות הפגיעה באלמוגים.

בגין הרשעתם חויבו קצא"א והמנהל מטעמה, כל אחד, בקנס בסך 50,000 ₪ וחתימה על התחייבות להימנע מעבירות בסך 30,000 ₪. גם בעניין זה נדחו טענות קצא"א ומנהלה, תוך שצוין, כי מדובר בענישה מקלה אשר אינה מצדיקה התערבות בנסיבות.

קביעות אלו מחדדות את החשיבות הרבה של הטמעת הוראות רגולציה סביבתית בתהליכי העבודה הקבועים של החברה, בהתקשרויות החוזיות שלה ובהתנהלותה מול נותני שירותים וקבלנים.

במסגרת זו לא ניתן להסתפק בהסדרה חוזית המשיתה על הקבלן את האחריות לביצוע עבודות בהתאם לדין. על החברה לוודא, באופן אקטיבי, כי העבודות המבוצעות בשטחה (על ידה או באמצעות אחר) מתבצעות כדין (לרבות בראי דיני איכות הסביבה), וזאת באמצעות מנגנוני ציות ובקרה הכוללים, בין היתר, נהלי עבודה, כללי דיווח, פרוטוקולים מובנים להצגת אישורים ורישיונות, הנחיות לתיעוד אירועים ביומני עבודה והוראות לתפעול אירועים מיוחדים. בד בבד, בעת התוויתם של מנגנונים אלו, חשוב להישמר מזליגה למתן הנחיות מקצועיות ומעורבות יתר בעבודת הקבלן, באופן אשר עשוי להתפרש כנטילת אחריות על ביצוע העבודות עצמן.

לעיון בפסק הדין המלא מתוך אתר נט המשפט לחצו כאן

תוכן מאמר זה הינו בבחינת מידע כללי ואיננו מיועד להוות חוות דעת או יעוץ משפטי.