צמצום פחת במפעלים יצרניים כמנוע להתייעלות סביבתית ולצמיחה כלכלית

מאמר מאת טל כרמלי, מתמחה במחלקת איכות סביבה וייצור תעשייתי במשרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן.

בעולם היצרני, המונח "פחת" מתייחס לבזבוז משאבים עקב ניהול לא מיטבי של תהליכי הייצור, שבא לידי ביטוי באובדן חומרי גלם, אנרגיה ומשאבים, ובניצול חלקי בלבד של פסולות אותן ניתן היה להשיב או למחזר.

לצד האינטרס הכלכלי המובן של מפעלים יצרניים בצמצומו של הפחת ככל הניתן, בשנים האחרונות ניכר כי גם הרגולטור הסביבתי מייחס חשיבות רבה מבעבר לנושא. מדובר בחלק ממגמה כוללת של מעבר המשרד להגנת הסביבה משימת דגש על אמצעים להפחתת פליטות "בקצה הצינור" או "בקצה הארובה", לדגש על ניהול סביבתי אופטימלי בתוככי תהליך הייצור.

כבר כיום היבט הניהול המיטבי של משאבים בתהליכי הייצור מופיע בתנאים שקובע המשרד להגנת הסביבה ברישיונות והיתרים הניתנים למפעלי תעשייה יצרניים בסקטורים שונים.

כך, בין היתר, במסגרת הגשת בקשה להיתר פליטה, נדרשים מפעלים לספק למשרד להגנת הסביבה נתונים אודות היחס בין חומרי הגלם שהוזנו בתחילת תהליך הייצור לבין התוצרים והפסולות שהתקבלו בסופו. נתונים אלו, המוצגים במסגרת סקרי תהליכים ומאזני מסה, מהווים אינדיקציה לשיעור הפחת בפס הייצור.

בנוסף, החל המשרד להגנת הסביבה לאחרונה במהלך לקביעת דרישות דומות במסגרת תנאי רישיון עסק של מפעלי תעשייה גדולים (בסיווג A), וזאת אף מבלי להמתין לחקיקת חוק רישוי סביבתי משולב שבו נכללות הוראות מוצעות מסוג זה.

מהלך זה בא לידי ביטוי בהשתת סדרה של תנאים ברישיון עסק לביצוע מידוד (benchmarking) בתהליך הייצור. במסגרת זו, ידרשו מפעלי תעשייה לבחון את יעילות צריכת המים, האנרגיה וחומרי הגלם במפעל, ובהתאם לכך לקבוע יעדים תקופתיים להתייעלות ולגבש תכנית פעולה להשגת היעדים. כן ידרשו המפעלים להתקין מערכות להערכת היעילות שתפקידן לנטר את צריכת המשאבים ולאסוף נתונים שיאפשרו לטייב את קווי הייצור. תנאים אלו עתידים להיקבע בהמשך גם עבור מפעלים בינוניים (בסיווג B), ובשלב מאוחר יותר אף יקבעו מגבלות ניצול משאבים כמותיות למפעלי תעשייה, בהתבסס על מנגנונים מסוג זה המיושמים באירופה.

בנוסף לדרישות אותן משית המשרד להגנת הסביבה ברישיונות המפעלים, קיימים מנגנונים חוקיים נוספים שמטרתם אמנם שונה, אולם בפועל משליכים באופן ישיר על ניהול הפחת במפעלי תעשייה יצרניים.

כך, בין היתר, מסדירה הרגולציה הסביבתית את סופו של תהליך הייצור, על ידי קביעת יעדי מיחזור עבור פסולת אלקטרונית ופסולת אריזות, לצד העלאת היטל ההטמנה מדי שנה וקביעת איסור להטמנת פסולות מסוגים מסוימים שייכנס לתוקף בשנים הקרובות. כל אלו מתמרצים מפעלים להעדיף חלופות אחרות על פני הטמנת הפסולת המצטברת בסוף תהליך הייצור, כגון הפחתה, מיחזור, השבה ושימוש חוזר. בפועל, משמעות הדבר הינה מעבר לתהליכי ייצור יעילים ורזים יותר, תוך צמצום ככל הניתן בשימוש בחומרי גלם העלולים להפוך לפחת ולבסוף לפסולת.

הוראות ותיקות יותר שגם אותן ניתן לכלול במסגרת זו עוסקות בתחום ההתייעלות האנרגטית. כידוע, מזה למעלה מעשור סדרה של תקנות שהותקנו על ידי משרד האנרגיה מציבות דרישות שתכליתן למנוע אובדן אנרגיה וייצור אנרגיה עודף, וכן לעודד ביצוע פעולות לשימור אנרגיה בשטחי המפעל.

כפי שניתן לראות, למרות קיומם של מגוון כלים עקיפים המשפיעים על ניהול פחת במפעלים, מגמת הרגולציה הישירה של פחת ושל ניצול יעיל של משאבי טבע רק מתחזקת ועתידה להופיע יותר ויותר ברישיונותיהם של מפעלי תעשייה כדרישה רגולטורית לכל דבר ועניין.

על מנת להיערך לנושא, מומלץ לבצע מיפוי והערכה של פעילות המפעל וטיב צריכת המשאבים וחומרי הגלם שלו, אל מול מערך הדרישות החוקיות והרגולטוריות הקיימות כיום בתחום מניעת הפחת ושימור המשאבים, וכן אל מול מערך הדרישות אותן מכניס המשרד להגנת הסביבה בהדרגה לרישיונות העסק של מפעלים במגזרים שונים. מיפוי פעילות המפעל בהתאם למכלול דרישות אלה יאפשר למקד את התחומים בהם יכול המפעל לשפר את פעילותו, באופן שלא רק יבטיח עמידה בדרישות הדין אלא גם להביא לייעול צריכת המשאבים שלו ולשיפור ביצועיו הכלכליים.

תוכן מאמר זה הינו בבחינת מידע כללי ואיננו מיועד להוות חוות דעת או ייעוץ משפטי.

עודכן על-ידי צוות מחלקת איכות הסביבה, הרצוג פוקס נאמן