האם התקשרות עם גוף מוכר מקנה חסינות מפני הטלת סנקציות על פי חוק האריזות?

מאמר אורח מאת עו"ד אמיר ברק

תאגיד תמיר פרסם לאחרונה הודעה ליצרנים ויבואנים אודות דמי הטיפול בפסולת אריזות לשנת 2018. דמי הטיפול הינם, כידוע, הסכום אותו מעבירים היצרנים והיבואנים לתאגיד תמיר על מנת שיבצע עבורם מחזור פסולת אריזות. האם בתשלום דמי הטיפול קונים לעצמם היצרנים והיבואנים חסינות מפני הטלת סנקציות במקרה בו התאגיד אינו עומד ביעדי המחזור? הנה כמה הערות בנושא.

חובת מחזור אריזות באמצעות תאגיד מוכר

החוק להסדרת הטיפול באריזות, תשע"א-2011 (חוק האריזות) קובע לכל אחד מסוגי האריזות המנויים בחוק (קרטון, זכוכית, מתכת וכו') יעד מחזור שנתי. יעד המחזור נקבע כנגזרת של משקל האריזות החד-פעמיות שיוצרו או יובאו על ידי העסק. לפי הוראות חוק האריזות, על היבואנים והיצרנים להתקשר עם גוף מוכר על מנת שיבצע בעבורם, כנגד תשלום דמי הטיפול, מחזור פסולת אריזות.

אך מה יקרה אם הגוף המוכר (תאגיד תמיר או כל גוף אחר בעתיד) לא יעמוד ביעד המחזור שקבוע בחוק? כך הוא למשל, לפי פרסומי המשרד להגנת הסביבה, המצב הקיים מזה זמן בשוק פסולת הזכוכית, שוק בו היקף המחזור הינו מזערי מיום כניסת החוק לתוקף. השאלה הינה בעלת חשיבות ממשית, שכן אי עמידה ביעד המחזור מהווה עבירה פלילית, ובנוסף קיימת סמכות למשרד להגנת הסביבה להטיל עיצומים כספיים בגין כך.

מנקודת מבטו של היצרן או היבואן נדרשת השאלה מי חשוף לאותן סנקציות. כלומר, האם ההתקשרות עם הגוף המוכר ותשלום דמי הטיפול הינם מנגנון "שגר ושכח", היינו הסדר המסיר ממנו כל אחריות לאי עמידה ביעדי המחזור, או שמא לא?

כפי שנראה, החתימה עם הגוף המוכר אינה סוף פסוק, והיא אינה מקנה חסינות מלאה מפני סנקציות, או דרישות תשלום, במקרה בו הגוף המוכר אינו עומד ביעדי המחזור.

של מי האחריות, על מי ועל מה צריך לפקח?

נקודת המוצא לבחינת הסוגיה נמצאת בסעיף 9(א) לחוק האריזות אשר קובע: "…התקשר יצרן או יבואן עם גוף מוכר, יהיה הגוף המוכר אחראי לקיום חובות היצרן או היבואן כאמור, כל עוד ההתקשרות עומדת בתוקפה".

עד כאן טוב ויפה, אך האם מדובר בשחרור מלא מאחריות? לא ממש.

סעיף 9(ד) לחוק האריזות קובע: "מצא יצרן או יבואן כי גוף מוכר שעמו התקשר בהתאם להוראות סעיף קטן (א) אינו מקיים חובות יצרנים או יבואנים כאמור באותו סעיף קטן, כולן או חלקן, או סבר כי קיים חשש שהגוף המוכר לא יקיים חובות אלה, ינקוט היצרן או היבואן את כל האמצעים הסבירים העומדים לרשותו כדי להבטיח קיומן של החובות כאמור בידי הגוף המוכר".

כלומר, היבואן או היצרן אינו יוצא מהתמונה לאחר ההתקשרות עם הגוף המוכר. עליו לפקח על כך שהגוף המוכר יקיים את חובות היצרנים והיבואנים, ואם גילה שהגוף המוכר אינו עושה כן עליו לנקוט בפעולה כדי לצאת ידי חובתו.

שימו לב שלפי לשון החוק היבואן או היצרן אינו נדרש לוודא שהגוף המוכר מקיים את חובותיו שלו דווקא, אלא שהוא מקיים את חובות היצרנים והיבואנים, לשון רבים. למה הכוונה? האם לכל יבואן או יצרן חובה לפקח על כך שהגוף המוכר מקיים חובותיו ביחס לכלל החברות ובתי העסק המבצעים מחזור מוכר באמצעותו? על פניו נראה כי דרישה לפקח על כלל פעילות הגוף המוכר תהיה מרחיקת לכת, מה גם שפיקוח בענייני מאקרו הינו, ככלל, תפקידו של הרגולטור. בנוסף, בשל האופן בו מתבצע המחזור, אין שום אפשרות מעשית לקשור בין האריזות הנאספות לבין עסק ספציפי. אם כך, אולי בכל זאת כוונת החוק הינה שעל היצרן או היבואן לעקוב אחר תפקודו הכללי של הגוף המוכר, שאם לא כן, כפי שהוצג, אין לחובת הפיקוח שום משמעות מעשית והינה הוראה ריקה מתוכן.

כך או אחרת, הגם שההיבט המעשי של חובת הפיקוח אינו ברור דיו, נראה כי מטרת הסעיף הינה לעודד מידה של פרואקטיביות מצד היבואן או היצרן כדי להבטיח את ביצוע המחזור. מידה כזו יכולה לבוא לידי ביטוי, למשל, בהשתתפות באסיפת יבואנים ויצרנים, בעיון בדוחות ובדיווחים של הגוף המוכר ובעיקר בדרישה מהגוף המוכר, או מהרגולטור, למתן תשובות כאשר הבדיקות מגלות כי הגוף המוכר אינו עומד ביעדים. אלו הן דוגמאות בלבד כמובן.

מהן הסנקציות הצפויות ליבואן או יצרן שלא מילא את חובת הפיקוח?

בכל אחד מהפירושים האפשריים של החוק נדרשת השאלה מהו דין יצרן או יבואן ש"נרדם בשמירה", כלומר לא גילה כי הגוף המוכר אינו עומד ביעדים, או גילה ולא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי להבטיח עמידה ביעדי המחזור.

ככל שהדבר נוגע להעמדה לדין פלילי, נראה כי מחדל כאמור אינו מהווה עבירה פלילית. עם זאת, ככל שהדבר נוגע להטלת עיצום כספי, הפרת החובה מוגדרת כמחדל המאפשר להטיל סנקציה כספית בסך 75,000 ₪ לאדם ו–150,000 ₪ לתאגיד. עם זאת, חשוב לומר כי קיימת בחוק חזקה כי מי שהתקשר עם הגוף המוכר ועמד במספר תנאים נוספים, רואים בו כמי שעמד בחובת הפיקוח. אולם, מקרה בו הגוף המוכר אינו עומד ביעדים, במשך שנים, והדבר ידוע ברבים (למשל מפרסומים ציבוריים), ספק אם החזקה תספיק כדי לפטור את היבואן או היצרן מכל אחריות לאי עמידה ביעדי המחזור. כמו כן נראה כי לא די בפיקוח פסיבי על ביצוע המחזור, שכן חובת היצרן הינה לנקוט אמצעים סבירים כדי להבטיח שהגוף המוכר ימלא חובותיו (יהיו אשר יהיו).

עולה אם כן שההסדר הקיים מחייב את היצרנים והיבואנים לעמוד על המשמר, גם לאחר ההתקשרות עם גוף המוכר, ותשלום דמי הטיפול אינו מקנה חסינות מפני הטלת סנקציות (בעיקר מפני הטלת עיצומים כספיים).

גביית חובות הגוף המוכר מהיבואנים או היצרנים – "גלגול אחריות" ללא קביעת אשמה

לכאורה ניתן היה לסיים בנקודה זו את הדיון בחשיפה של יבואנים ויצרנים (שהתקשרו עם גוף מוכר) לסנקציות עקב אי עמידה ביעדי המחזור שקבועים בחוק. לא כך הדבר. בחוק האריזות קיים מנגנון ייחודי, יש יאמרו דרקוני, היוצר אצל היבואנים והיצרנים, בדרך עקיפה, חשיפה לתשלום סכומי כסף ניכרים עקב אי עמידת הגוף המוכר ביעדי המחזור.

לפי סעיף 49 לחוק האריזות, "קנס או עיצום כספי שהוטלו על גוף מוכר לפי חוק זה ולא שולמו על ידו ניתן לגבותם מכל יצרן ויבואן שהיה קשור עם הגוף המוכר בחוזה התקשרות במועד ביצוע המעשה המהווה את העבירה או ההפרה שבשלה הוטלו; הסכום שייגבה מכל יצרן ויבואן לפי סעיף קטן זה יהיה פי שניים מהסכום השווה לחלקו בחוב בהתאם לחלקו היחסי בסך משקל חומר האריזות שיוצר או יובא בידי כלל היצרנים והיבואנים שהתקשרו עם אותו גוף מוכר".

זוהי ללא ספק הוראה פוגענית ביותר – הוראה המאפשרת להטיל על יבואן או יצרן חלק מהסנקציות הכספיות הנובעות מהליכים שהתנהלו נגד הגוף המוכר, לרבות הליכים פליליים וכל זאת בלי שנקבעה כלל אחריותו של היבואן או היצרן למעשה שהוביל להטלת החיוב הכספי ומבלי שנטען כלפיו, ישירות, למחדל כלשהו. למעשה, האופציה ל"גלגול האחריות" קיימת אף מבלי שניתנה ליצרן או יבואן הזדמנות של ממש להתגונן במקום ובזמן המתאימים (למשל במסגרת ההליך הפלילי).

ברור כי גם תכלית סעיף זה הינה לעודד פרואקטיביות מצד יבואנים ויצרנים. ברקע הדברים נראה כי עומדת התפיסה לפיה במקרה בו היצרנים והיבואנים "אפשרו" את מחדלי הגוף המוכר, קיימת הצדקה לגבות מהם את חובות הגוף המוכר שלא שולמו. זוהי תפיסה משפטית מרחיקת לכת, ועם כל הכבוד קיים להערכתנו ספק רב אם ובאיזו מידה יתנו בתי המשפט יד לדרישה לגבות מיבואנים ויצרנים קנסות ועיצומים שהוטלו על הגוף המוכר.

בכל אופן, ועד שהשאלה תוכרע, על יבואנים ויצרנים לדעת כי אם יוטלו על הגוף המוכר קנסות ועיצומים בשל אי עמידה ביעדי המחזור, הם עצמם עשויים להידרש בתשלום חובותיו. אמנם על פניו ייעשה הדבר רק במקרה בו הגוף המוכר לא ישלם את חובותיו בעצמו, אולם אין האמור במצב דברים בלתי אפשרי.

סיכום

מכל האמור ניתן ללמוד כי התקשרות יבואן או יצרן עם גוף מוכר אינה מקנה חסינות בפני הטלת עיצומים כספיים. בנוסף, קיים סיכון מסוים שהאחריות לאי עמידה ביעדי המחזור "תגולגל" לפתחם של היבואנים והיצרנים בדרך של דרישה לשלם את חובות הגוף המוכר. עם זאת, האפשרות להגשת כתב אישום פלילי נראית רחוקה למדי, אם בכלל.

צמצום החשיפה עליה הצבענו תלוי במידה רבה בהתנהלות היבואנים והיצרנים. מעורבות, מעקב ופיקוח על פעולות הגוף המוכר – ולא פחות חשוב מכך תיעוד אותן פעולות – עשויים לשמש הוכחה לכך שהיצרן או היבואן נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת המחזור, הוכחה שתקטין את האפשרות לייחס לו את מחדלי הגוף המוכר או לטעון כלפיו שהפר חובת פיקוח. ביצוע הפעולות האמורות חיוני שבעתיים כאשר היבואן או היצרן סבור, או חושד, שהגוף המוכר אינו עומד ביעדי המחזור.

חשוב לומר כי הדברים שנכתבו כאן מתייחסים אך ורק לחשיפת היבואן או היצרן לסנקציות במקרה בו הגוף המוכר אינו עומד ביעדי המחזור הקבועים בחוק, ומטבע הדברים אין בהם כדי למצות. כמו כן יש לדעת כי בחוק האריזות קיימות הוראות נוספות שהפרתן עלולה לגרור סנקציות פליליות ושאינן נוגעות, במישרין, לעמידה ביעדי המחזור.

הכותב הוא בעל משרד עו"ד, מייעץ ומייצג חברות, רשויות ויחידים בתחומי המשפט הסביבתי

 תוכן מאמר זה הינו בבחינת מידע כללי ואיננו מיועד להוות חוות דעת או ייעוץ משפטי.